צרו קשר פורום דף הבית
 
צור קשר גלריות חדשות ואירועים רישום לפורום פורום מאמרים סיפורים אישיים שאלות ותשובות פעילות העמותה אודות
דף הבית
 
חדשות
מפגש 'ידע זה כח'
6/2/2017 – מפגש לנשאיות חדשות בו ינתן מידע חשוב לגבי המשמעויות, האפשרויות וההחלטות...

ציון יום המודעות לסרטן השחלות באירוע ספורט ופילאטיס

הצטרפו אלינו ב 5/5 בספורטק צפון תל אביב ל"אירוע פילאטיס ישראל לשיא גינס". עמותת...

האביב הגיע

חג אביב  שמח לכל קהילת עמותת ברכה!
בקרוב עדכונים על...

הרשמו לניוזלטר שלנו לקבלת מידע

אנו כאן בשבילכן: מידע רפואי, תמיכה, מפגשים וכנסים! שילחו לנו מייל...

אירועים וכנסים

בתאריך ה- 8/5/17 יחול יום המודעות למניעת סרטן השחלות העולמי. אנו בישראל ניקח חלק ביום שישי 5/5 באירוע של בריאות ואיכות חיים ובו נקדם את...

מידע נוסף
תקשיבי הוא לוחש!
עמותת ברכה גאה להציג סרט תיעודי מרגש ומרתק המציג את סיפורן של ארבע נשים אשר חלו בסרטן השחלות. נשים מדהימות שהסכימו לחשוף ולתאר את שעבר ועובר עליהן.
 
צור קשר
 
שם:
טלפון:
אימייל:
   
 
 
 
 
 
סיפורים אישיים
 
 << חזרה לרשימת הסיפורים
סיפורה של אסנת

ביום הולדתי ה- 51 התבשרתי שיש לי גוש ממאיר בשד.
לבדיקה הלכתי ביוזמתי לאחר שזמן מה חשתי שהשדיים שלי אינם סמטריים בגודלם.
תוך שבועיים עברתי ניתוח ראשון להסרת הגוש (Lumpectomy) וכעבור חודש עברתי ניתוח נוסף להרחבת שולי הניתוח (Relumpectomy).
הרופא שטיפל בי בתחילה, המעיט בערכה של הבדיקה הגנטית בטענה שעל-אף היותי ממוצא אשכנזי, אין לי במשפחה הסטוריה של סרטן שד ושחלות מקרבה ראשונה. לאחר שהתעקשתי ולא הרפתי מהעניין, נשלחתי לבצע את הבדיקה הגנטית.

הגילוי שאני נושאת מוטציה בגן BRCA2 היה מפתיע מאוד עבור כולנו. הענף האשכנזי שבמשפחתי, מצומצם יחסית ויש בו יותר גברים מנשים ומקרי הסרטן במשפחתי מועטים; אחות סבי חלתה לפני שנים רבות בסרטן הרחם ונפטרה בנסיבות טראגיות, אח של אבי חלה בסרטן האשכים כשהיה בן 50, עבר טיפולים והוא היום בריא (אם יש מושג כזה בכלל), ובת דודה רחוקה שלי חלתה בסרטן שד בגיל 42 אך לא על רקע גנטי. אבי, ממנו ירשתי את הגן הפגום, נפטר כשהיה בן 39 ולא מסרטן.
למעשה, אני הייתי החלוצה במשפחה שביצעה את הבדיקה הגנטית.
בעקבותי, עד עתה נבדקו חלק מקרובי משפחתי וכך גילינו שגם אחי וגם דודי, שניהם נושאים אותה מוטיציה.

הידיעה כי אני נושאת את המוטציה היכתה בי כרעם ביום בהיר. שוחחנו ארוכות עם האונקולוגית שלי כדי להבין את השלכות העניין והאפשרויות שעומדות בפני. שלוש אפשרויות עמדו אז בפני: האחת - להמשיך בתוכנית הטיפולים האונקולוגים שהומלצו לי טרום הבדיקה הגנטית (הקרנות וטיפול תרופתי אך ללא כימותרפיה, תודות לעובדה שהגידול שנמצא היה קטן ולא אלים), השניה - להצטרף לקבוצת ניסוי שבמסגרתה אעבור 6 שבועות של הקרנות גם לשד החולה וגם לשד ה"בריא" והשלישית - לבצע כריתה מניעתית של השדיים עם או בלי שחזור. בנוסף לאלה, היה לי ברור שאעבור כריתה מניעתית של השחלות והחצוצרות, ובעניין זה לא היו לי כלל התלבטויות.

אני זוכרת שהתגובה האנסטינקטיבית הראשונית שלי, היתה לדחות מכל וכל את האופציה של כריתה מניעתית של השדיים. זעזעה אותי עצם המחשבה של להטיל בעצמי מום באיבר בעל משמעות מינית איתו חייתי בהרמוניה מלאה כל חיי. דווקא רופאי המשפחה שלי, יעצו לי לחקור את הנושא ורק אח"כ לקבל החלטה על בסיס יותר מושכל. מרגע זה, נכנסנו אני ובעלי, למרתון של ליקוט אנפורמציה, הן דרך קריאת חומר, הן בפגישות יעוץ עם רופאים פלסטיקאים וכירורגים והן בשיחות עם נשים שעברו תהליך דומה. לאחר שלושה שבועות של התלבטויות שנראו כנצח, החלטתי שהרצון לחיות מנצח! הבנתי שחיי חשובים לי יותר מהשדיים ושברצוני לזכות לגדל את שלושת ילדי ולהינות ללוותם בבגרותם. כך מצאתי עצמי, חודש וחצי לאחר הידיעה שהסרטן שהתפרץ אצלי הוא כנראה גנטי, שוכבת במיטת הניתוחים פעם שלישית כשהפעם נפרדתי סופית מהשדיים שלי והחלפתי אותם בזוג שתלי סיליקון הדומים בגודלם למקור. עברתי שחזור מיידי בעזרת רקמה של Alloderm ללא כל סיבוכים, חודש וחצי של החלמה בבית כשלאחריו שבתי לעבודה מלאה. לדימוי הגוף החדש שלי התרגלתי מהר מאוד ולא נותרו בי שום מגבלות גופניות בעקבות הניתוח.

בדיעבד, הסתבר לי שבשד בו אותר הגידול הממאיר הראשון, היה גידול ממאיר נוסף, קטן, שלא זוהה בבדיקות אותן עברתי לפני הכריתה. בשד השני, היו לי הסתיידויות (LCIS) שהן תחילתו של גידול סרטני. קרי: אילו לא הייתי מבצעת את הכריתה הדו-צדדית, קרוב לוודאי שהייתי פוגשת את הסרטן פעם נוספת בהמשך חיי.

שלושה חודשים לאחר ניתוח הכריתה והשחזור של השדיים, מסרתי עצמי בידי מנתח נוסף והפעם - לצורך הסרת שחלות וחצוצרות.

כיום, בהסתכלות לאחור, יכולה אני לסכם שדרכי להתמודד עם הסרטן והמידע הגנטי שניחת עלי, היתה בבחירה לדעת הכל; למדתי את הנושא, אספתי מידע סטטיסטי על הסיכונים והסיכויים, אספתי מידע "רך" (תחושות, לבטים וחוויות) מנשים וגם מרופאים וניסיתי לנתב עצמי באופן רציונלי במהלך שבעת החודשים בהם אני במסע זה. עזרה לי להתמודד עם המצב החדש המחשבה שקיבלתי פרוייקט חדש באמצע החיים, פרוייקט אותו אני מנהלת צעד אחר צעד במטרה לסמן "וי" על כל שלביו. בעיני, ידע = כח. תודות לידע אני יכולה לבצע בחירות יותר מושכלות ומתאימות לי ואני חיה בתחושה של יותר שליטה על חיי. מהר מאוד הבנתי את הצורך שלי להבין דברים וגם לבחור רופאים (ע"פ המלצות בדבר מקצועיותם ולא פחות חשוב, ע"פ יחסי האנוש שלהם) ונכון לרגע זה, אני שלמה עם הבחירות וההחלטות שלי.

משפחתי הקרובה, בעלי, ילדי וכן חברים קרובים, שותפים מלאים שלי לכל אורך הדרך. מצאתי ששיתופם נוסך בי וגם בהם הרבה כח.

אז איפה אני היום? אחרי ארבעה ניתוחים ושבעה חודשים, מבינה שאת העתיד איננו יכולים לצפות (ואולי זה מה שעושה את החיים מעניינים), אבל רוצה להאמין שאנחנו יכולים להשפיע על העתיד במידת מה באמצעות ניהול אורח חיים יותר בריא (תזונה, פעילות גופנית, מצב נפשי וכו').

לעצמי, אני מחפשת בכל יום מחדש את המתנה הקטנה של היום.

 
 
 
מי אנחנו
לתרומות לחצו כאן
פורום
כנסים ואירועים
וידאו
 
 
סרטן שד תורשתי : סרטן שד ושחלות
  הסכם שימוש באתר © כל הזכויות שמורות לעמותת ברכה